עסקים בישראל משלמים מיסים (מס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי) על הרווח, כלומר על ההכנסות בקיזוז ההוצאות.
ההנחה הרווחת היא שצריך להכיר בכמה שיותר הוצאות על מנת להקטין את המס. בגדול, זה נכון. אבל ישנם סייגים להנחה זו, שיפורטו בהמשך.
במדריך זה יינתן הסבר בסיסי לגבי הוצאות מוכרות, כלומר הוצאות שניתן להכיר בהן כהוצאות עסקיות שמקטינות את הרווח החייב במס.
ישנה התייחסות נפרדת בחוק לגבי הכרה בהוצאות למס הכנסה או למע"מ. אבל רוב העקרונות דומים במהותם.
ביטוח לאומי ממסה אותנו על פי הרווח כפי שדווח למס הכנסה, כלומר הוצאה שתקטין את החבות במס הכנסה תקטין אותה גם בביטוח לאומי. וזו נקודה חשובה, מאחר וישנם עסקים שאינם מגיעים לסף המס, כלומר אינם מגיעים למינימום הרווח הנדרש שמחייב אותם במס הכנסה, אך הם כן חייבים בביטוח לאומי מהשקל הראשון, ועל כן עדיין יש חשיבות להכרה בהוצאות.
ההנחיה הבסיסית והחשובה ביותר היא – על מנת שהוצאה תהיה מוכרת היא חייבת להיות "הוצאה בייצור הכנסה" (נוסח סעיף 17 בפקודת מס הכנסה).
כלומר, ישנם מקרים בהם למעשה עד שאין הכנסות לא מקובל להכיר בהוצאות עד כדי גרירת הפסד עסקי, מכיוון שההוצאה לא הוצאה בייצור הכנסה.
הוצאה מעורבת היא הוצאה המשמשת גם לצורך עסקי וגם לצורך פרטי. על פי החוק זו אינה הוצאה מוכרת. אך לאורך השנים נקבע נוהג, על פיו – על מנת שחלק מההוצאה יהיה מוכר, צריך שניתן יהיה לבצע הפרדה בין החלק העסקי לחלק הפרטי. למשל, במידה ויש משרד ביתי, נהוג להכיר בהוצאה על פי החלק היחסי שמשמש המשרד, למשל 25% לדירת 4 חדרים, 20% לדירת 5 חדרים וכו'. אבל חשוב שבאמת יהיה חדר שמוקצה למשרד, ולא, פינת ישיבה בסלון אינה נחשבת משרד ביתי שמזכה בהכרה בהוצאות ביתיות.
דוגמה נוספת לביצוע הפרדה בין החלק העסקי לפרטי – למשל בהוצאות אחזקת בית, תיקונים, כיבודים, ניקיון וכו', יש להפריד את החלק העסקי בחשבונית נפרדת מהרכישה הכללית שנעשתה.
לכל סוג עסק ישנן ההוצאות המוכרות שלו, יתכן כי הוצאה מוכרת בעסק מסוים לא תוכר בעסק אחר. לכן לא ניתן להכין רשימה סגורה של "הוצאות מוכרות". מדריך זה נותן קווי הנחיה כלליים ולא מחייבים.
רשימה כללית של הוצאות מוכרות:
- הוצאות רכב: ביטוחים, רישוי, דלק, ליסינג, חניה, טיפולים ואחזקה (לרבות פחת בגין עלות הרכישה
- נסיעות בתחבורה ציבורית: נסיעה במונית, אוטובוס, רכבת וכו'.
- הוצאות פרסום ושיווק: אחסון אתר, הדפסות (כרטיסי ביקור וכו'), דומיין, פליירים, עמלות לסוכנים, יחסי ציבור וכו'.
- מתנות ללקוחות וספקים: 240 ש"ח (נכון לשנת 2024) מותרים לשנה לכל לקוח או ספק.
- הוצאות תקשורת: טלפון נייד, טלפון נייח, אינטרנט.
- הוצאות מקצועיות: השתלמויות, שירותי כוח אדם, יעוץ מס, הוצאות משפטיות, ספרות מקצועית, אימון עסקי, הנה"ח, ביקורת וכו'.
- הוצאות משרדיות: כלי כתיבה, דיו, שליחויות וכו'.
- אחזקת משרד: חשמל, ארנונה, ועד בית, דמי ניהול, תיקונים, אחזקת מחשב, ביטוח משרד וכו'.
- שכירות משרד והוצאות שוטפות בגינו: לא רלוונטי למשרד ביתי. בהקשר זה נזכיר כי על משלם דמי שכירות אשר תובע, או, רשאי לתבוע, הוצאות דמי שכירות מהכנסתו חלה חובת ניכוי מס במקור מהמשכיר בשיעור 35%.
- לינה בתפקיד בארץ ונסיעות לחו"ל למטרה עסקית: בכפוף לתקרות ולתקנות מס הכנסה. יש להמציא דוח נסיעה מלווה באסמכתאות – כרטיסים לכנס מקצועי, התכתבויות עם לקוח/ספק שמוכיחות את נחיצות הנסיעה כנסיעה עסקית וכו'.
- הוצאות אירוח אורחים מחו"ל: בכפוף לדיווח מפורט על פי התקנות.
- ביגוד מקצועי: בגדי עבודה שלא ניתן לזהות בהם, באופן בולט, השתייכות לעסק או שלא חייבים ללבוש על פי חוק, אינם נחשבים כביגוד מקצועי לצורכי העסק. (לדוגמה, ניתן להכיר בחולצה עם לוגו עסק, גלימת עו"ד, מדים וכו')
- משכורות לעובדים ועלות מעסיק.
- כיבוד קל (קפה, תה, עוגיות, ישנה רשימה סגורה של פריטים ספציפיים) לאורחי המשרד.
- הוצאות מימון: הלוואות עסקיות בלבד שניתן לזהות כי בוצעו למטרת העסק בלבד.
- תרומות מוכרות לפי סעיף 46 לפקודה.
- אגרות ודמי חבר.
- הוצאות בגין קבלני משנה.
- קופות גמל וביטוחים: קרן השתלמות, ביטוחי חיים, קרן פנסיה, ביטוח אובדן כושר עבודה. (ביטוח בריאות וסיעודי לא מוכר).
במקרים מסויימים, הכרה מופרזת בהוצאות על מנת להקטין את הרווח אינה כדאית. למשל, אישה עצמאית שצפויה לקבל דמי לידה, תקבל אותם בהתאם לרווח הממוצע שדיווחה. כנ"ל לגבי מילואים, פיצוי על תאונות עבודה מביטוח לאומי, קבלת מימון ומשכנתאות בתנאים טובים שתלויים בהצגת רווח גבוה כעצמאי.
כלל האצבע הוא, הוצאות אמיתיות של העסק יוכרו ומה שלא – לא.
האמור במאמר זה אינו מהווה יעוץ או תחליף ליעוץ מקצועי.
